בשעות שלפני ההפגנה התקשרו אלי פעילים אחדים שביקשו שאשלח צילומים מהשריפה שהייתה ליד המכון לטיהור שפכים, זו שבערה במשך תשעה ימים, לתכנית פופולארית, חדשותית, בטלויזיה. "יתנו לך קרדיט תשלח חמרים". ביקשתי שיתקשרו איתי המעוניינים מהמערכת, ולא הופתעתי מכך שאיש לא התקשר. זה כבר אירע לי בעבר שערוצים מסחריים ביקשו חומרים מצולמים מאירועים, תמורת קרדיט בלבד. חוצמזה, אם הייתי נענה להם לא הייתי מגיע לאירוע הנדון כאן.

כשמשה סילמן ז"ל שרף את עצמו, הסיפור היה מעט אחר ושני כלי תקשורת קנו וידאו וצילומים.  

בעבר כשסירבתי להצעות נדיבות מסוג זה, שמעתי תגובות ש"לא יהייה אייטם אם לא תיתן", והמצפון, הו המצפון, מתחיל לקרקר. אבל עמדתי בפרץ. שאלתי את כתב ערוץ אחד מדוע לא הגיע צוות לעניין השריפה הנ"ל השיב לי שלקחו את צוותו לסקר את עניין החטופים. טוב, זה ערוץ אחד, ציבורי, דל במשאבים, לפני קריסה ומסונף לרוה"מ. אבל מה עם הערוצים האחרים? מדוע הם מקוששים תרומות חזותיות? כדי לחסוך? זה ברור. השריפה בערה 9 ימים, זה לא היה אירוע שלא הספיקו להגיע אליו.

אם אחלק חינם לגופים מסחריים זה יהייה למנוע עבודה מדוקומנטריסט אחר. גופי התקשורת כבר התרגלו שהמידע זורם מהשטח ושלא נחוצים כתבים/צלמים רבים. אני לא אתן לזה יד עד כמה שאוכל. 

לכן, אם זיהיתם עצמכם בעמוד זה או אחר באתר שלי, ואם מצא חן בעיניכם, יש לכם (רק לכם), הרשות להשתמש בתמונה כפי שהיא, ללא שינוי, בעמוד הפייסבוק האישי שלכם, תוך מתן קישור משם לעמוד זה (או לעמוד אחר בו מצאתם עצמכם), וזהו הדיל.

לגופים מסחריים באשר הם, כולל עמותות למיניהן, מלכר"ים, משרדי ממשלה, הוצאות לאור, מלשבי"ם ופקלצי"ם אין רשות כזו, והמעוניינים יפנו אלי.